אלה אטלנתית
Pistacia atlantica
משפחה: אלתיים (Anacardiaceae)
מוצא: מצפון אפריקה - ההימלאיה
עץ גדול, נשיר, הגדל בר בארץ. בהר הנגב – בתחום האירנו-טורני והמדברי – האלה גדלה במרומי הרים, בנחלי-אכזב ובסדקי-סלעים. תפוצתה העולמית משתרעת מהרי האטלס במערב (מכאן שם המין) עד מרכז אסיה במזרח. גדל ל-10 מטר גובה וקוטר. הוא נוטה לגדול בצורת עץ (ולא כקרובו האלה הארצישראלית, הנוטה לגדל בצורת שיח).
העלים מורכבים, מסתיימים בעלעל יחיד. ציר העלה בעל "כנפיים" קרומיות. צבעם ירוק ובסוף הקיץ הם מאדימים לקראת השלכת. עלי העץ מפתחים עפצים דמויי אלמוג. עץ צל מאריך למאות שנים, חסכן במים אך נהנה מתוספת השקיה בצעירותו. בקרקעות עמוקות מתפתח לממדים מרשימים. קצב צימוח איטי. האלה האטלנטית היא הכנה שעליה מרכיבים את אלת הבוטנה - הפיסטוק חלבי.
אלה אטלנטית גדלה תכופות יחד עם אלון התבור בתצורת-צומח המכונה בשם "יער-פארק". ולזה מלווה האגדה, שעליה גדלנו: לפני שנים רבות, בצריף קטן ורעוע בכרמל, התגורר זוג קשישים בשם אלון ואלה. ערב אחד התדפק על דלתם נווד בודד, רעב וצמא. לשניים כמעט לא היה מה לאכול, אך הם הכניסו אותו תחת קורתם, אירחו לו חברה וחלקו עמו את מזונם המועט. הנווד לן לילה בביתם והשכם בבוקר, רגע לפני שהלך, הודיע להם שבזכות הכנסת האורחים המופלאה שלהם יעניק להם משאלת לב אחת. חשבו השניים, ובסוף אמרו: "כל עוד נהיה יחד יש לנו הכל. עשה שנישאר יחד גם במותנו, לנצח נצחים". נרגש מגילוי אהבתם הבלתי שגרתי, חייך והחל ללכת לדרכו. בשעה שנופף לו הזוג לשלום, הפכו ידיהם אט אט לענפים, שערותיהם לעלים ורגליהם לגזעים. הצמד הפך למה שאנחנו מכירים היום: עץ אלון ועץ אלה.
