כסיית האבוב
Cassia fistula

שם עממי: Shower of gold
משפחה: קטניתיים (קסאלפיניים) Fabaceae
מוצא: הודו

הסוג כסיה כולל כ-500 מינים של שיחים ועצים, רובם באזורים הטרופיים. בארץ נחשב לעץ חדש יחסית, אולם נפוץ מאד, ואין כמעט פרטים ותיקים או גדולים. בארץ מוצאו הוא עץ טרופי ירוק- עד, וככזה- משיר את עליו בזמן הפריחה, ומלבלב שוב בתום הפריחה. בארץ הוא נשיר מותנה: בחורף קר, הוא משיר את עליו בחודשי ינואר-פברואר, נותר ערום עד חודש יוני- פורח ובהמשך מלבלב. כאשר החורף מתון, העלים נושרים רק בחודש מאי, סמוך לפריחה- מה שנראה משונה, כי מרבית העצים מלבלבים בחודשי אפריל-מאי, כסיית האבוב דווקא נכנסת לשלכת.

כסיית האבוב היא עץ בינוני, הגדל בקצב צימוח מהיר לגובה של 12-15 מטר והוא בעל כותרת נוף עגולה. בעל גזע קצר, כלומר מתפצל מגובה נמוך, ולכן לא מתאים להישתל כעץ רחוב. העלים מנוצים, אורכם כ-30 ס"מ והם בעלי 6 זוגות עלעלים בצבע ירוק בהיר.

הפריחה מדהימה. הפרחים ערוכים באשכולות גדולים בחיקי העלים, המשתלשלים כלפי מטה. אורך התפרחת 20-60 ס"מ, הפריחה מתחילה בחלק של האשכול הקרוב לעוקץ, וממשיכה לכיוון קצה האשכול. צבע הפרחים צהוב והם בעלי ריח עדין. לאחר שהפרחים נושרים מהעץ, הם יוצרים מרבד פרחוני למרגלותיו.

הפריחה אכן מרשימה ובולטת, היא מתרחשת באמצע הקיץ , בין יוני-אוגוסט, כאשר כמעט ואין יותר פריחות בגן. לאחר הפריחה נוצרים זרעים בתרמילי פרי גלילי. בתחילה צבע הפרי ירוק ובהמשך הופך לחום-שחור. אורך הפרי 30-60 ס"מ, (דומה לקבנוס) הוא מבשיל על העץ במשך שנה- כלומר, הפרות שאנו רואים על העץ בזמן הפריחה הם פרות מהשנה שעברה.

תנאי גידול

העץ יגדל בתנאי שמש מלאה ברוב סוגי הקרקעות. הוא רגיש לקור קיצוני ולקרה, אך לעומת זאת עמיד בחום ויתאים לאזורי הארץ החמים. הוא זקוק להשקיה סדירה רק להתבססותו. התאמה גננית

את שתילתו "בשדרה" בחזית הכניסה למכון למדעי הצמח (ובנק הגנים)- במכון וולקני יזמתי בהשראת פריחת הדובדבן בוושינגטון- ארצות הברית, כאשר תיירים מכל רחבי ארצות הברית נוהרים באביב במיוחד לוושינגטון כדי לראות את הפריחה.

משתלב בגן כעץ בודד, בקבוצה, בשדרה או כעץ פטיו שבזמן פריחה מושך תשומת לב. מתאים לגינת הבית, כעץ ראוה. העץ מעמיק שורש, שורשיו אינם אגרסיביים, כך שניתן לשתול אותו ללא חשש בקרבת בית או מדרכה, ועצתו חזקה.

ריבוי

הריבוי נעשה מזרעים, יש לאסוף את התרמילים לאחר שהבשילו ולשחרר מהם את הזרעים. מומלץ לזרוע אותם בחודש מרץ במגשי הנבטה, לכסות את הזרעים בשכבה דקה של ורמיקוליט ולדאוג לשמור על לחות במצע. הנביטה מתחילה תוך שבועות בודדים. חייבים להגן על השתילים הצעירים בחורף הראשון. הפריחה מתחילה בשנה השלישית לשתילה.